גמרא
פירוש
אהַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. אָמַר רַבָּה מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לַחֲרִישָׁה אֲבָל בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לִטְבִיחָה זֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו וְזֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו וְרַב הַמְנוּנָא באָמַר אֲפִילּוּ שׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לִטְבִיחָה הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. מֵיתִיבִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ד׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״ו:ה׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״ו:ה׳
ב רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ד׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״ו:ה׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״ו:ה׳
אמר רבה מסתברא מילתיה דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרישה פי׳ שכיון שהשכר שעושין הוא מובדל מן הקרן הוי הכל לאמצע וכן נמי אם שמו מעות בכיס להשתכר בהן והותירו כיון שהשכר מובדל מן הקרן השכר לאמצע אבל שור העומד לטביחה (ועומד) [ולקחו] לחרישה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו פי׳ שהשכר עומד על הקרן כל אחד ואחד לוקח קרנו וכ״ש אם לקחוהו מתחלה לטביחה או אם קנו עגלים לגדלן שכ״א הוא נוטל לפי מעותיו. ור״ה אמר אפי׳ שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע פי׳ אע״פ שהשכר עומד על הקרן אם היו עתידים לחלקו לאיבריו ולהוליך כ״א הבשר לביתו הי׳ נוטלין לפי המעות אבל כיון דלמכירה קאי וסוף שיותירו במעות נמצא שהריוח הוא מובדל מן הקרן וכאילו נשתכרו בפרקמטיא דמי שהשכר לאמצע ול״ת דוקא שלקחוהו לחרישה תחלה אלא אפי׳ לקחוהו מתחלה לטביחה כיון דלמכירה קאי ולא לחלוק לאיבריו הוי השכר לאמצע אלא משום דנקט רבה שור לחרישה ועומד לטביחה נקטו נמי אינהו האי לישנא ולאו דוקא: מיתיבי ב׳ שהטילו לכיס זה ק׳ וזה ר׳ השכר לאמצע מאי לאו בשור לחרישה ועומד לטביחה תיובתא דרבה לא בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל שור לחרישה ועומד לטביחה מאי זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו אדתני סיפא לקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו ניפלוג בדידה במד״א בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל שור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו פי׳ בוודאי כששמו בכיס זה ק׳ וזה ר׳ וקונים בהם פרקמטיא כיון שאין סוחרי הק׳ לבד והר׳ לבד אלא הכל ביחד אבל לחרוש ולהשתכר בהן כיון שקרנו של זה מובדל תמיד מקרנו של זה כ״א נוטל לפי״מ ה״נ קאמר במה דברים אמורים בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל שור לחרישה ועומד לטביחה נעשה כמי שלקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו שז״נ לפ״מ וז״נ לפ״מ. תנן וכן ג׳ שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הן חולקין מאי לאו פחתו ממש הותירו ממש פי׳ וק׳ לשמואל בין אליבא דרבה בין אליבא דר״ה שהרי אם הותירו מעות אע״פ שאין השכר עומד על הקרן נוטלים לפ״מ אר״נ ארב״א הותירו זוזי חדתי פחתו אסתרא דצניתא פי׳ שהטילו זוזים ישנים ונשאו ונתנו בהם עד שנעשו חדשים ויוציאו בהוצאה הלכך חולקין לפי המעות דכל חד וחד שקיל מה דיהיב אבל אם הותירו יותר על החשבון השכר לאמצע פחתו איסתרא דצניתא שנפסל המטבע ואין יוצא בהוצאה ומי שיש לו מכה תחת עקבו קושרה שם כדאמרי׳ בשבת יוצאים בסלע שעל הצינית דכיון שישנן בעין נוטל כ״א כחשבון שהטיל אבל אם פחתו ק׳ או נ׳ זוז זה מפסיד מחצה וזה מפסיד מחצה שהשכר והפסד לאמצע ובהא לא מבעי׳ רבה אלא אפי׳ ר״ה מודי לאו למכירה קיימא שימצא בהן עודף על הקרן או פחות אלא כ״א מוליך זוזיו או מושבחים או מופסדים אבל שור לטביחה דקאי למכירה וסוף שיהי׳ יתרון במעות חולקין לאמצע והל׳ כשמואל וכפירוקא דר״נ דבכל מידי דמשתכרי ולא קאי השכר או ההפסד על הזוזין כ״א נוטל לפ״מ או מושבחין או מופסדין. עיין בערך מ״ט בס״ה: מתני׳ מי שהיה נשוי ד׳ נשים ומת הא׳ קודמת להב׳ והב׳ להג׳ והג׳ להד׳ והד׳ נפרעת של״ב אמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונה נשכרה אף היא ל״ת א״ב היו כולן יוצאת ביום א׳ כל הקודמת לחברתה אפי׳ שעה א׳ זכתה כך הי׳ כותבין בירושלים שעות היו כולן יוצאות בשעה א׳ ואין שם אלא ק׳ חולקין בשוה במאי קמיפלגי אמר שמואל כגון שנמצאת שדה א׳ שאינו שלו ובב״ח מאוחר שקו״ג קא מיפלגי ת״ק סבר מ״ש ל״ג וב״נ סבר משג״ג פי׳ כגון שנמצא א׳ מן הג׳ שדות שגבו נשים ראשונות שדה שאינו שלו שנודע שגזלה וסוף שיבואו בעלים ויטלוה ממנה וכשבאה הד׳ לגבות בכתובתה שדה הד׳ באה זו ועוררת למחר יבא הנגזל ויטול שדהו מידי ונמצאתי קרח רצוני שתשבעי שלא גבית כתובתך בחיי הבעל ובבח״מ שקדם וגבה קמפלגי ת״ק סבר מ״ש ל״ג הילכך למה תשבע אם יבא הנגזל ויטרוף מידה היא תחזור על הד׳ ותטול ממנה מה שגבית דהוי לה ד׳ ב״ח מאוחר. וב״נ סבר משג״ג ואין הג׳ חוזרת עלי׳ לפי׳ היא יכולה להשביעה. ר״נ ארב״א דכ״ע מ״ש ל״ג והכא בחוששין שמא תכסיף זו הד׳ את השדה שהיא גובה דכי חזיא דלא משבענא לה ידעה דהדרה ג׳ עלה כשיטלו מה שבידה ולא חיישא הך הד׳ לאשבוחי לארעא אלא שמטא ואזלא ות״ק לא חייש לשמא תכסיף וכן הל׳ דבח״מ שקו״ג מ״ש לא גבה ומאי דאמרי׳ בפ״ב דערכין בח״מ שקדם וגבה מש״ג ההיא מיירי במטלטלין כדכתבינן בר״פ ומשום דמטלטלי לא משתעבדי לב״ח אבל קרקע שהם משועבדים לב״ח לא כל הימנו לאחרון לאבד זכותו של ראשון ואם קדם וגבה שלא כדין לא גבה ומוציאין מידו:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush